ΜΕΤΑΦΡΑΣΗ ΑΠΟ ΤΟ ΒΙΟ ΤΟΥ π. ΠΑΪΣΙΟΥ - ΙΣΑΑΚ ΙΕΡΟΜΟΝΑΧΟΥ

האב יצחק מאתוס
חייו
של החכם פאייסיוס מאתוס 
  


הוצאת ההר המקודש
הר אתוס



* (תמונה בעמוד 5) החכם פאייסיוס עם האב יצחק מאתוס, 1972.

הקדמה[1]
  רבים הם אלה אשר פירסמו דברים אין ספור אודות החכם פאייסיוס. כתביהם אלה הועילו לרבים, והעניקו לחכם נשוא הפנים פירסום רב. ברם, כתבים אלה עוסקים בעיקר בתורתו ובנפלאותיו, ומזכירות אך במעט את קורות חייו.

  היה זה האב יצחק, לבנוני במוצאו, מטיבנו וסלע קיומנו, ואחד מבניו הרוחניים של החכם פאייסיוס, ששם לב לכך שעד עכשיו לא יצא לאור ולו ספר אחד העוסק בתולדות חייו של החכם הנערץ. וכך, במטרה להשלים את החסר, החל האב יצחק במלאכת הכתיבה כשנתיים לאחר מותו של האב פאייסיוס (29 ביוני, 1994) בעזרתם של אחיו הרוחניים. אלא משהיתה הביוגרפיה כמעט מוכנה, הלך האב יצחק לעולמו (3 ביולי, 1998), ופרסומה נדחה. לפיכך, לא יצאה הביוגרפיה לאור, ונותרה זקוקה להגהה ולהשלמות. אולם מכלול הקשיים והנסיבות שנוצרו בעקבות התייתמותנו מאב, יחד עם חולשתנו הברורה, לא איפשרו לנו להשלים את הפרוייקט. בעקבות כך, ובמשך מעל לשלוש שנים, נותרה כתיבת תולדות חייו של החכם הנערץ מונחת בצד.  

  הסיבות שדחפו אותנו להשלמת ביוגרפיה זו הן רצונו של האב יצחק ומאמציו בעבר להביא לפירסומה, יחד עם הפצרותיהם של אחים רבים. אולם פעמים רבות שיככו רעיונות בדבר נטישת עבודה קשה ורבת אחריות זו את מרצנו ואת התלהבותנו, מתוך מחשבה שאין אנו האנשים המתאימים למלאכה. נמלאנו פחד שמא נציג תמונה מעוותת אודות החכם נשוא הפנים, ושבמקום תועלת רוחנית, נגרום לנזק ולספקות. הרגשנו ממש כמו ילד קטן המנסה לדבר על משהו גדול ועצום ממנו, הנשגב לחלוטין מבינתו, וכך הוא מאבד את המילים ואת הדרך.
* * *
  כשעוד היה החכם פאייסיוס בין החיים, לא השכלנו לשנן את דבריו, כפי שעשה אבינו יצחק, לא צילמנו אותו ולא הקלטנו אותו בשעה שהיה מדבר, כדי לתעד ולשמור את המידע והפרטים שנמסרו לנו ממקור ראשון מתוך מחשבה שנכתוב את תולדות חייו באחד הימים.

  עצם נוכחותו בינינו מילאה אותנו רוחניות, והיינו מסתפקים בראיית פניו ובמשמע דבריו.  
  יש מי שיראה בחוסר היוזמה שלנו הזנחה. אולם מצפוננו שקט, שכן לא עשינו דבר שהיה ללא ספק מעציב אותו.

  כלי העבודה היחיד שעמד לרשותנו היה מספר הערות לתשובות לשאלות אישיות, שהצגנו לחכם בנושאים רוחניים הקשורים להתנסויותינו היומיומית. בתשובה לשאלות אלה היה החכם פאייסיוס מביא דוגמאות ממאבקיו הפרטיים, מארועים על טבעיים ומפיתויים דמוניים.

  כתיבתנו זו מבוססת על הארועים אותם הזכיר באוזנינו החכם הגדול יותר מפעם אחת, ושנחרתו עמוק בזכרוננו. עתה הגיעה השעה, לאחר שדבריו היו חקוקים היטב על לוח ליבנו, להעבירם לדפוס, על מנת שכל אחינו לנצרות יוכלו להפיק מהם תועלת.

  מיד כשנודע לאנשים רבים בשירות הכנסיה ומחוצה לה, שהכירו את החכם פאייסיוס, מה בכוונתנו לעשות, הם נתגייסו מיד למען מטרתנו זו: חלק מהם כתבו לנו וחלק אחר קפצו לביקור בלתי מתוכנן במנזרנו, תוך שהם מציעים את עזרתם להשלמת הספר. ]כך הגיע לידינו[ חומר בעל ערך רב לעבודתנו, כולל ספר המכתבים של החכם פאייסיוס, קלטות, תמונות ועדויות חיות מדבריו.   

  כל האלמנטים הנזכרים לעיל שופכים אור רב ומשלימים היטב את החסר בביוגרפיה של החכם. הם טופלו בזהירות ובאחריות רבה, וכל החומר נברר בקפידה ועבר תהליך של ביאור, כדי שהמוצר המוגמר יהיה המדויק והטהור ביותר. 

  אף על פי כן, ישנם בחומר אלמנטים, שאינם עולים בקנה אחד עם רוחניותו של האב פאייסיוס ועם דמותו במציאות. דווקא אלה עברו מפה לאוזן וזכו לתהודה רבה תוך שהם מסופרים בצורה מנופחת ומוגזמת, וזאת בשל הערכה מופרזת של המספרים כלפי החכם. היו אחרים שהעבירו את דברי החכם בצורה מסולפת משהו, מתוך שלא הבינו את כוונת דבריו. היו גם כאלה, מעטים אמנם, שהתבטאו באופן שלילי על דמותו של האב החכם, אולי מתוך בורות ולא מתוך כוונה רעה - נעתיר בזאת אל האלוהים שלא יחשיב להם מעשה זה בחשבון הנצח.

  בנסיוננו זה לכתוב את הביוגרפיה קבענו לעצמנו חוק שעל כתיבתנו להיות אמינה. "ראש-דברך אמת" (ספר תהילים, פרק קי"ט, פסוק ק"ס). במילים אחרות, ניסינו להציג את החכם כפי שהכרנו אותו, רחוק מכל הגזמה, תאורים דמיוניים או אידיאליסטיים מדי הנובעים מהערצתנו לדמותו ומאהבתנו אליו.

  חלק גדול מהביוגרפיה שלפנינו היא ביסודה אוטוביוגרפית, שכן החכם הוא מקור המידע העיקרי שלנו, ורוב הסיפורים הרוחניים נובעים משפתיו נטולות השקר ומפגישות פנים מול פנים עמו ללא מתווכים. אולם מה שכתבנו הינו דל וחסר עוצמה, ואינו ממצה כלל את עושרו הרוחני של החכם. לא רק שאין אנו מגזימים בדברינו אלה, אלא שבניגוד לרצוננו, אנו אפילו ממעיטים בערכו של החכם מהסיבות הבאות:

  לעיתים נדירות, היה החכם מגלה טפח מחייו הפנימיים, שהיו סודיים ונסתרים כמו חייהם של כל הקדושים, וזאת כדי לבוא לעזרתנו, אך על פי רוב היה דואג לכסות טפחיים. בעודו בחיים, היה זה האלמנט האנושי שקבע את אופי הקשר בינינו, והוא היה גם זה שהביא להסתרת עוצמתו הרוחנית. בבסיס דברים אלה עומדת למעשה העובדה שמגבלותינו ועיוורוננו הרוחני מנעו מאיתנו לראות אותו ברמת רוחניות מספקת, כך שנוכל להציג לכם אותו בצורה אמינה לחלוטין. אילו היה מצבנו הרוחני טוב יותר, היתה הביוגרפיה שלו טובה יותר, שכן אין הדעות חלוקות על כך שבכל הקשור לכתיבת תולדות חייו של קדוש, על המחבר להיות גם הוא קדוש הנהנה מאותה ארך קומה רוחנית. החכם פאייסיוס היה נוהג לומר: "ביוגרפיות של קדושים שנכתבו על ידי קדושים - נפלאות הן."

  הואיל ו"...כלי אין-לך לשאב-בו והבאר עמקה..." (ספר הבשורה על פי יוחנן, פרק ד', פסוק י"א), אנו מודעים לכך שחולשתנו זו מרחיקה אותנו מהצגת רוחניותו של החכם במלוא עוצמתה. לאור זאת, הרי שהקפדנו להישאר בגבולות חיבור הפרטים בצורה פשוטה ואמינה, תוך ניסיון להיות עדים אמינים ולא שום דבר אחר.                
* * *
למרות כל המגבלות שהוצגו לעיל, ולמרות כתיבתנו נטולת הרטוריקה, בכל זאת נראה החכם מתנועע בין שמיים וארץ, תוך שהוא מתקלס בשטן, אך במקביל גם מרחם עליו. אהוד בקרב אחיו הקדושים, ולמרות שנראה עני מרוד, מוריד בתפילותיו שפע של ברכות מן השמיים אל הארץ. גם חלש וללא כוחות, אש החסד האלוהי ממשיכה לבעור בו ולחזקו באופן שכל סדרי הטבע היו נסוגים למולו. החכם פאייסיוס הוא אמנם נזיר החי בבידוד, אך קשוב מאוד לצורכיהן של הבריות. לוחם קשוח נגד עצמו, אוהב אדם, עד כדי כך שהיה מוכן להקריב עצמו למען החלשים, החולים וחסרי הישע.

  הואיל וקשה היה לכלול בכרך אחד את כל תולדות חייו, בחרנו להתמקד בארועים החזקים והמלמדים ביותר בהם נתגלמה אישיותו. בכל הנוגע לתורתו, הרי שזו לא נכללה בספר, הואיל והיא כבר ממלאת מספר כרכים, וזאת בנוסף למכתביו הרבים ולניסים שעשה, שמספרם עולה על מאתיים.

  מטרתנו כאן אינה להגיש "רשימת ניסים", למרות שזה אך טבעי עבור מי שהגיע לפסגת   המעלות הטובות וזכה בחסד האלוהי, לעשות ניסים כתוצאה ממתת אלוה זו. הדבר המתבקש כאן הוא להבין כיצד מגיע אדם למה שהגיע החכם פאייסיוס, באיזו דרך הוא בוחר ללכת, וכיצד הוא נלחם בהבלי העולם הזה ועומד בניסיונותיו. החכם התבלט באלטרואיזם שלו, במאבקיו המטהרים והבלתי נלאים מתוך אהבתו למשיח (ישוע), בשמירה מדוקדקת על אורח החיים הנזירי, בשקיפות מוחלטת לגבי חייו הרוחניים כנזיר, ביכולתו הנדירה שלא להפלות בין בני אדם, באהבתו המסורה לזולת ובדרך חשיבתו האבהית שסייעה לרבים. כל אלה השפיעו עלינו הרבה יותר מהניסים שעשה.             
* * *
  ספרנו זה מחולק לשני חלקים:
1. ביוגרפיה מפורטת - ניסיון להציג את תולדות חייו של החכם בצורה הפשוטה ביותר,  תוך הבאת שלל התנסויותיו ומאבקיו באופן מלא מלידתו ועד פטירתו. 14 הפרקים בחלק זה, המסודרים לפי זמן ומקום, כוללים פרטים מאירי עיניים אודות חייו, מאבקיו, נפלאותיו ופעילויותיו המגוונות.
2. מעלותיו הטובות, כשרונותיו האלוהיים ותרומתו - תולדות חייו דרך נושאים שונים כהשלמה הכרחית המבארת את החלק הראשון. בחלק זה, אנו מתקרבים עוד יותר לחכם, לומדים להכירו לעומק ולהבינו באופן מושלם. לכאורה, עומד כל אחד משני החלקים בזכות עצמו, ולאור זאת, היה אפשר להוציאם לאור באופן נפרד. אך לא כך הדבר: שני החלקים מסונכרנים ויש בהם אחדות פנימית עמוקה. במילים אחרות, גם החלק השני מהווה ביוגרפיה של החכם, בכך שהוא מביא ארועים מחייו המסודרים תחת קטגוריות העוסקות בנושאים מוגדרים, גם אם הוא לא בנוי בצורה כרונולוגית כמו החלק הראשון.[2]

  במרכזו של החלק השני עומד החסד האלוהי. על מנת לזכות בו, לחם החכם בראש ובראשונה בהבלי העולם הזה ובחטא, כדי שיימצא בהמשך "סוכן טוב על חסדו רב-הפנים של אלוהים" (איגרת פטרוס הראשונה, פרק ד', פסוק י').

  מעלותיו של החכם באות לידי ביטוי באופן מעשי בארועים שונים המוכרים לנו מחייו. בהתאם לכך, בנוי החלק השני מפרקים המוקדשים כל אחד למעלה טובה מסויימת. לא הבאנו את משנתו של החכם בכל הקשור למעלה המדוברת, אלא במקרים בודדים בהם אכן היה צורך, וזאת כדי שנוכל להתרכז בנקודה השופכת אור על מהות נשמתו.

  באשר לכשרונותיו האלוהיים, הרי שאלה מגוונים באופן שלמעלה מן הטבע. בספרנו זה, הם מסודרים לפי סוגים, כפי שהם עולים מדבריו של החכם ומעדויות של אחרים. הדוגמאות שנבחרו מובאות כאן ללא כל פרשנות מצידנו, אלא לצורכי הבהרה בלבד.

  תרומתו של החכם לאחרים היתה נרחבת ועמוקה כל כך, עד שאין שום אפשרות להעריכה ולתוחמה במספר עמודים בלבד, שכן מעשיו נושאים בחובם את כל מגוון כשרונותיו האלוהיים. בצורה טבעית לחלוטין, רחוק מכל אילוץ או כפייה וללא כל מאמץ אנושי, הביא החכם את מלוא עושרו של החסד האלוהי לנפשות רעבות. לפיכך, בחרנו פשוט להביא מספר מקרים, בהם עזר החכם ברגישות רבה לזולתו.   
* * *
  על מנת להימנע מחוסר דיוק ומטעויות, ביקשנו את חוות דעתם של בניו הרוחניים של החכם ושל כמרים אחרים על עבודתנו זו. אנו חייבים איפוא תודה גדולה לכל אחינו שעיינו, תיקנו והשלימו את הביוגרפיה. תרומתם זו היתה מהותית ונבעה מעמקי נשמתם. אילו נמנעה מאיתנו עזרה זו, לבטח היתה הביוגרפיה של החכם חסרה ומלאה בטעויות.

  אנו מודים בזאת גם לכל מי שעבדו איתנו וסיפקו לנו מידע, וכן לאלה שסייעו בהגהת הספר, תוך שהם מעלים רעיונות, עורכים תיקונים ומשקיעים מאמצים רבים להביא את הספר לצורתו הסופית. לבסוף, ברצוננו להודות לכל אלה שהיו שותפים להשלמת הספר, באופן גלוי או נסתר ובכל הרמות, ושאיפשרו את הוצאתו לאור כעשר שנים לאחר פטירתו של החכם פאייסיוס.

  ברצוננו להביע תודה מיוחדת לחכמנו הנעלה גריגוריוס, בנו הרוחני של החכם פאייסיוס, שאף קידש אותו לנזיר, והאב הרוחני של מנזר "הקדוש יוחנן המטביל" בעיירה מטמורפוסי ]שביוון[, על תמיכתו במאמצינו לכתיבת הביוגרפיה, ועל שנשא בהוצאות הוצאתה לאור.
  למען כל אלה, נעתיר בזאת אל האלוהים שישרה עליהם מחסדו וישפיע עליהם מתפילותיו של החכם פאייסיוס.  
* * *
  על מנת להקל על הקוראים, להלן מספר הבהרות:
- יש להבין רבים ממעשיו וממאבקיו של החכם, וכן ארועים שונים, לפי הקשרם. כל אמירותיו של החכם אינן יכולות להיות מוכללות ללא הבחנה, מאחר שדברים מסויימים שאמר נכונים בהקשר של מצב אחד מוגדר, אך אינם תופסים לגבי שאר המצבים. "התרופה בעצמה יכולה להבריא או לגרום נזק לפי המצב הגוף." 
- הספר מציג את עמדותיו של החכם בעניינים כנסייתיים, לאומיים, נזיריים וכו'. עמדותיו אלה, אותן שאף החכם להפוך לנחלת הכלל, נבעו ממניעים רוחניים לחלוטין, והיו נטולות כל מגמתיות ורחוקות מרחק שנות אור מכל כוונה ולו הקטנה ביותר לפגוע בזולת.
- באשר לעדויות, הרי שחלק מהן הוכנסו לספר באופן מפורט כפי שהתקבלו, וחלק מובאות בצורה מקוצרת מבלי לפגוע בעיקרי הדברים. באופן טבעי, לקחנו בחשבון את בקשתם של חלק להישאר בעילום שם.
- התאריכים הנזכרים בספר מתייחסים על פי רוב ללוח השנה היוליאני. במקרים בהם התאריכים מתייחסים דווקא ללוח השנה הגריגוריאני, אנו מפנים את תשומת לבו של הקורא לכך על ידי הוספת האותיות "ל.ג."
    * * *
  בבואנו לחתום הקדמה זו, ותוך שאנו מזכירים את עמדת החולשה בה אנו נמצאים, ברצוננו להביע את תודתנו העמוקה לחכם פאייסיוס על כל מה שהעניק לנו. כל שנותר לנו לבקש ומעומק הלב הוא שיסלח באם חטאנו אל מול אהבתו, ובמיוחד על שהרהיב בנו העוז לפרסם את תולדות חייו.   

  נבקשו בזאת להאיר את דעתם של הקוראים על מנת שיבינו נכוחה את הנאמר, ושיפיקו  תועלת רוחנית, וזאת למרות הודאתנו החוזרת ונשנית בכך שאין אנו יודעים הכל, ובכך שהטקסט שלפניהם עלול להיות שגוי או לוקה בחסר. לאור זאת, כל הערה והארה בהמשך הדרך תתקבלנה באהבה רבה ובהכרת תודה למען הבאת העובדות על תיקונן. 

  אם נתקל הקורא בטעויות הנוגעות לפרטים המעטרים את חייו ואת מאבקיו של החכם, הרי שאין ספק בכך שאין מקורן בחכם פאייסיוס ולא באב יצחק, אלא באלה שלקחו חלק והוציאו לאור את הביוגרפיה.

  ואפילו אם תמצא נפש אחת את האור בזכות עבודתו המזהירה של החכם, ותבקש לחזור למאבקה הרוחני, נאמר הללויה לאלוהינו הגדול והעצום, מושיענו ישוע המשיח: "שתהילת העולם יאה לו עם האב ועם רוח הקודש לנצח נצחים, אמן."

                                                                            

                                                                             אחיו של החכם יצחק
                                                                             בית* "הקימה לתחיה"
                                                                             קאפסאלה - קארייס   
                                                                                 ההר המקודש






* המילה "בית" מחליפה כאן את המילה היוונית καλύβη (Calyve), שפירושה בית קטן דמוי בקתה עם כנסיה בתוכו, המוקצה לנזיר ולכמה מתלמידיו לצורך ניהול חיים משפחתיים, המבוססים על ערכים של תפילה ועבודה. מבנים אלה, שמספרם באתוס עולה כיום על 150, מסונפים אדמיניסטרטיבית למנזרים השונים בתחומי ההר המקודש.

חלק ראשון

ביוגרפיה מפורטת




* (תמונה בעמוד 17) פאראסה - תמונה בת ימינו                 

א. אבותיו הביולוגיים והרוחניים
1. פאראסה
  פאראסה או וואראסיו, מחוז הולדתו של החכם פאייסיוס, היה לפני חילופי האוכלוסיות [בין יוון לתורכיה בשנת 1924] הכפר הגדול ביותר בחלק היווני של קפדוקיה. ששת הכפרים המסונפים לפאראסה שכנו במרחק של כ-200 ק"מ מדרום לקייסרי, ולמרות ששטחם הגיע עד ללב אסיה הקטנה, הצליחו התושבים לשמור על האורתודוכסיה ככתבה וכלשונה, וכן על הערכים היווניים ועל שפתם.

  תושבי פאראסה היו ידועים בגבורתם, ובזכות אומץ לבם הצליחו להגן על כפרם מפני פורעי החוק התורכים (Tsetes), ולשמור על מעמדו כיחידה עצמאית של יוון בשטחי קפדוקיה, כך שאפילו רבים מאלה שנמלטו מידי התורכים, מצאו שם מקלט. בשל כך, זכו תושבי המקום לכינוי "מכבים".

  גם לנשות פאראסה לא חסרו גבורה ואומץ לב. לעיתים, היו התורכים רודפים אחרי כמה מהן במטרה להחזיקן אצלם, כשביניהן גם קרובות משפחה של החכם פאייסיוס. אלה העדיפו להשליך את עצמן לנהר ולטבוע, ולו רק כדי שלא יתפסו אותן התורכים וישפילו אותן בהרמונותיהם, ובכך לשמור על אמונתן ועל כבודן.     

  בפאראסה היו 50 כנסיות, מתוכן מספר מנזרים קדומים, שפרחו ושגשגו במשך תקופה מסוימת. כמו כן, נמצאו במקום מעיינות קדושים רבים, שמימיהם הבריאו רבים בכל קפדוקיה. אולם, מקום התפילה המרכזי הוקם באזור זה לזכרם של שני המרטירים הצדיקים, וואראחיסיוס ויונה, שלפי המסורת, מתו שם מוות של קדושים באמצע המאה הרביעית לספירה.

  תושבי פאראסה המשיכו במסורת יוצאת מן הכלל של לחימה בדומה לאבותיהם הדגולים בקפודקיה. אלה היו ידועים באהבתם הבלתי מתפשרת לכנסיה וביראת שמים גדולה, ובהקפדתם לצום את צום הארבעים הגדול שלפני הפסחא וצומות אחרים של הכנסיה.[3]           

  אולם הניצוץ האחרון למסורת זו של גבורה, והביטוי המושלם ביותר לגדולתה, היה הכומר של הכפר, הקדוש ארסניוס מקפדוקיה (1924-1841), שחייו המקודשים והניסים הרבים שעשה הפכו אותו למוקד עלייה לרגל בקרב נוצרים ומוסלמים כאחד מכל רחבי קפדוקיה.[4]

2. משפחתו
  אבותיו של החכם פאייסיוס שמרו בקפידה מיוחדת ומתוך יראת שמים על אורח חייהם באווירה מבורכת זו. כריסטינה, סבתו של החכם, היתה בעלת כנסיה מחוץ לכפר, שהיתה קרויה על שם שר המלאכים מיכאל. בחלוף השנים נותרה היא שם לבדה ברוגע, בתפילה ובצום. בחורף, כאשר נקטעה התחבורה בגלל השלג, היתה מוצאת הסבתא על חלון הכנסיה ככר לחם חם, אותו היתה אוכלת רק לאחר שהתפללה. בבית הנוסף שבבעלותה באדנה, היתה מארחת את הצדיק ארסניוס, במסגרת מסעותיו ברגל במטרה להתפלל במקומות הקדושים.

  שם המשפחה המקורי אותו נשאו אבותיו של החכם היה חאג'יד'ייניס, אך משפחתו נאלצה עם הזמן להשתמש בשם הסבא רבא של החכם, תיאוד'וסיוס. וכך, נקרא אביו של החכם בתחילה פרוד'רומוס תיאוד'וסיוס, אך בשל רדיפות התורכים, שינה את שמו לאזנפיד'יס, שפירושו "זר".   

  פרוד'רומוס, אביו של החכם, היה בן למשפחה מיוחסת ועתיקת יומין בפאראסה, שבניה עמדו בראשות הכפר במשך דורות רבים. הוא מונה לכהונת נשיא (ראש הכפר) למשך עשר שנים בזכות מנהיגותו, אמונתו ואדיקותו. הוא העריץ את הצדיק ארסניוס באופן מיוחד, והקשיב לו בכל דבר.

  פרוד'רומוס, בעל ידי הזהב, היה איכר זריז ומנוסה ובעל כבשן לייצור ברזל. אמיץ היה, איתן ועשוי ללא חת. כבר מנעוריו היה יוצא לגלות את מחוזותיה הפראיים של פאראסה בטפסו על סלעים מסוכנים, וכשהיה בן 16 פצע אריה ונאבק עמו. כמו כן, פטריוט גדול היה, לוחם נועז וצייד מוכשר ועז רוח, שהציל את כפרו פעמים רבות מידי פורעי החוק  התורכים. פעם אחת, עטה על עצמו צעיף והלך למקום מחבואם. בהגיעו, ביקש לראות את מנהיגם, ולאחר שלקח ממנו את נשקו, גרש אותו ואת אנשיו מהמקום בעזרת לוחמיו האמיצים. פעמים רבות היו חייו של פרוד'רומוס נתונים בסכנה, וגם כשהיה נלקח בשבי, תפילותיו של הצדיק ארסניוס שמרו עליו מכל משמר.

  כאשר היה הולך לאדנה לדאוג לענייני הכפר, וזאת מתוקף תפקידו כנשיא, היה כמאל פאשא אתא תורכ, שהעריך מאוד את גבורתו, מקבל את פניו באומרו: "אשרי הגיבור באשר הוא, רומיאו". כשפרצה המלחמה בין היוונים לאיטלקים ביוון, רצה פרוד'רומוס מתוך התלהבות נעורים להתנדב להילחם באיטלקים, וזאת למרות גילו המתקדם.

  בנוסף לכך, היה אדם בעל אישיות דגולה, אוהב את זולתו וחנון. כשחילקה המדינה מחדש רכוש לעקורים, דאג פרוד'רומוס הזקן, שכיהן אז בקוניצה כנשיא, קודם כל לתושבי פאראסה האחרים, תוך שהוא שומר לעצמו ולמשפחתו רק את החלקה הפחות טובה על שדותיה החרבים. במטרה לשקמם ולנקותם מהקוצים, הצית פרוד'רומוס אש בשדות, שפגעה בסופו של דבר בעיניו.

  שמה של אימו של החכם פאייסיוס היה אוולוייאה, כלומר "ברכה".[5] אוולוייאה, שהיתה אישה חכמה, נבונה, חרוצה ונערצת, היתה בת למשפחת פרנקופולו וקרובה של הצדיק ארסניוס. בגיל צעיר מאוד, בהיותה בת 15 בלבד, נישאה לפרוד'רומוס אזנפיד'יס.

  פרוד'רומוס ואוולוייאה המבורכים הביאו לעולם עשרה ילדים. שתי הבנות הבכורות, קתרינה וסוטיריה, נפטרו בילדותן. כשהטביל הצדיק ארסניוס את הילדה השלישית, ביקש שיקרא שמה חיה, ומכאן ואילך שרדו כל שאר הילדים. שמותיהם מהגדול לקטן: חיה, מריה, רפאל, עמליה, שמחה, ארסניוס, הוא החכם פאייסיוס, כריסטינה ולוקס, כאשר רפאל וכריסטינה עדיין בין החיים. 

3. הטבלה ועקירה
  החכם פאייסיוס נולד ב-25 ביולי, 1924, בפאראסה שבקפדוקיה הקדושה, ביום חגה של הקדושה אנה.

  ביום ההטבלה, ביקשה משפחתו לקרוא לו כריסטוס על שם סבו, אך הצדיק ארסניוס אמר לסבתו של החכם: "הוי, אישה מאמינה, כמה ילדים הטבלתי בשבילך! האם לא תקראי לאחד מהם על שמי?" ולהורים אמר: "יפה, אם אתם רוצים להשאיר אדם לפסוע בעקבות סבו, מדוע שאני לא ארצה להשאיר בעקבותיי נזיר?" ומיד פנה אל סנדקיתו של הילד ואמר לה: "אמרי ארסניוס".[6] וכך, נתן לו את שמו ואת ברכתו כאות מבשר לכך שיגדל ויהפוך לנזיר.  
  בשנה בה נולד החכם, התבצע חילוף האוכלוסיות, והיוונים של אסיה הקטנה נאלצו לעקור מבתי אבותיהם. וכך, שתתה משפחתו של החכם, יחד עם תושבי פאראסה האחרים וביניהם הצדיק ארסניוס, מכוס המרורים של העקירה. בתוך הצפיפות וההמולה ששררה באוניה [בה נסעו ליוון], דרך מישהו על ארסניוס הקטן וכמעט מחצו למוות, אך האל שמר על נבחרו, שכן ייעודו היה להפוך למורה דרכן של נשמות רבות לעבר מלכות השמים.

  לימים אמר החכם פאייסיוס בהקשר זה, וזאת מתוך צניעות גדולה: "אם הייתי מת אז, לאחר שכבר זכיתי בחסד ההטבלה, היו בוודאי זורקים אותי לים כדי להאכיל את הדגים. וגם אם לא היה אומר לי אף דג ולו מילת תודה אחת, הייתי לפחות זוכה לעלות למלכות השמים." (רוצה איפוא לומר, שבחיים האלה לא עשה דבר).          

  [לאחר שהגיעה ליוון] נשארה המשפחה בפיראוס לתקופה קצרה, עד שעברה למצודה בקורפו, שם נפטר ונקבר הצדיק ארסניוס, וזאת בהתאם לנבואתו לפיה: "אני אחיה 40 יום ביוון ואלך לעולמי על אי." משם עברו אל הכפר אירומניצאס עד שהשתקעו סופית בקוניצה.

  כשהביאה אותו משפחתו ליוון, היה הפעוט ארסניוס, שזה עתה הוטבל, בן 40 יום, ועדיין אנונימי בקרב העקורים. ילד זה, שתוך מספר שנים יהפוך ידוע בכל העולם ויוביל אנשים רבים להכרה באל, ידע כבר מימיו הראשונים את כאב בני האדם ותלאותיהם, והפך למקור נחמה לאלפי נשמות תועות.  

* (תמונה בעמוד 23) החכם פאייסיוס בגיל 5 עם הוריו.
ב. התנסויות רוחניות ראשונות
1. החינוך לפי תורת האל ומצוותיו
  ארסניוס הקטן והמבורך החל לומד ממשפחתו מהי יראת שמים כבר מינקות. במקום אגדות וסיפורים, היו מספרים לו על חייו של הצדיק ארסניוס ועל נפלאותיו. כך נולדו בתוכו הערצה ואהבה כלפי "חדג'י אפנדי", כפי שהיה הצדיק ארסניוס מכונה. מהטבלתו רצה גם הוא להפוך לנזיר כדי להידמות לקדושו.

  לאחר הצדיק ארסניוס, הייתה זו אימו שהשפיעה רבות על חייו, והוא מצידו חש אהבה מיוחדת כלפיה, ועזר לה ככל שיכל. ממנה למד צניעות מהי. היא היתה מייעצת לו לא להתאמץ לנצח את חבריו במשחקים, לא להתנשא ולא לשאוף תמיד להיות מספר אחד בבית הספר, שכן אין זה משנה כלל אם יגיע ראשון או אחרון. מעל לכל, לימדה אותו אימו שליטה עצמית, ושלא יאכל לפני מועד הארוחות. הפרת הכלל הזה נתפסה בעיניה כזנות. כמו כן, עזרה לו אימו לחיות בפשטות בשאיפה לעבודה ולסדר, תוך שהוא שם לב ליחסו לאחרים, והורתה לו להזכיר לעולם את שמו של ה"מפתה" (השטן).

  המשפחה היתה מתפללת פעמיים ביום מול האיקונות המשפחתיות, אך אימו של החכם היתה ממשיכה להתפלל גם במהלך עבודות הבית. הוריו היו יראי שמים עד כדי כך, שהיו לוקחים איתם את האנדיד'ורו אל הגרנות.[7]

  בעזרת יכולת ההבחנה והחוכמה בהם ניחן, ידע ארסניוס הקטן להבחין בקלות שכל הדברים שהוא שומע מהוריו, טובים הם. הוריו נתפסו בעיניו כאידיאל, ומהם למד לצום, להתפלל וללכת לכנסיה, והיה אהוב יותר מכל ילדי המשפחה. לימים אמר החכם פאייסיוס: "אם אבי אהב אותי בזכות הרצון שהיה לי להתמקצע בעבודות בהן הייתי טוב, הרי שאמי אהבה אותי בזכות יראת השמים חסרת הערך שלי."

2. התנסויות בילדות
  הלהט שגילה ארסניוס לצום היה ראוי להערצה. הוא היה מקפיד לצום מגיל מאוד צעיר, ומבקש מאימו לבשל לו ירקות בלי שמן. כדי להכריח את עצמו להמשיך לצום אחרי הליטורגיה הקדושה, הוא היה שומר את האנדיד'ורו במטרה לאכול אותו אחרי מספר שעות. כדי להגביל את כמות האוכל שהיה אוכל, היה נוהג להצר מאוד את החגורה. יום אחד אף התמוטט באפיסת כוחות על מיטתו מרוב שצם. לימים אמר החכם פאייסיוס: "הידיים שלי היו כל כך דקות, עד שהיו דומות לאלה של האפריקנים הקטנים, כי מהגוף שלי נמנעה התזונה הבסיסית כשהייתי עדיין קטן. הצוואר שלי היה דומה לגבעול של דובדבן, והילדים היו אומרים לי שהראש שלי עומד ליפול." קטי פטרה מקוניצה, אישה יראת שמים, שהייתה מבוגרת ממנו, סיפרה ששאלה אותו יום אחד: "ילד שלי, אכלת משהו היום?" ענה לה: "לא, לא אכלתי. מה כבר יכולתי לאכול, אם אמא שלי מבשלת את כל האוכל באותו הסיר, כלומר גם בשר וגם אוכל של צום? מאחר שהכל מתבשל באותו הסיר, אני לא יכול לאכול!" השיבה: "אבל, ילד שלי, אמא שלך מאוד נקיה. היא הרי שוטפת את הסיר עם אלסיוויה."[8] התעקש ארסניוס ואמר: "אני לא יכול לאכול". וכך, היה ממשיך לצום ולצום תוך שהיה מתבודד כדי להתפלל.      

  משלמד היטב לקרוא, מצא עותק של הברית החדשה, והחל קורא בארבעת האוונגליונים מדי יום. כמו כן, מצא ביוגרפיות של קדושים להרוות בהן את צמאונו, עד שהיה לו ארגז מלא סיפורים כאלה. מיד כשהיה חוזר הביתה מבית הספר, לא היה מבקש לאכול, אלא היה ניגש קודם כל לפתוח את הארגז, ולהמשיך בקריאת הביוגרפיות של הקדושים. דווקא אחיו הגדול, שלמרות שהיה ירא שמים, לא רצה שארסניוס הקטן יבלה את כל זמנו בקריאת ספרים כנסייתיים, מחשש שמא יכשל בלימודיו, הלך והחביאם. ארסניוס מצידו לא אמר דבר, אלא פשוט מצא ספרים נוספים על חייהם של קדושים אחרים, וניזון מהם רוחנית. לפי עדותו של האח: "ארסניוס היה קורא ספרי דת מכיתה ב', מתבודד, מתפלל הרבה ולא משחק כמו שאר הילדים."

  כל מה שקרא בסינאקסאריה, היה מנסה ליישם.[9] למשל, קרא, שכאשר מרגישים פחד במקום מסוים, יש לחזור לאותו מקום מספר פעמים כדי לגרש את הפחד.[10] מאחר שתמיד פחד לעבור ליד בית הקברות, החליט, וזאת כשהיה בכיתה ד', ללכת לשם בלילה כדי לגרש את הפחד. לימים סיפר החכם פאייסיוס: "ראיתי באור היום קבר ריק. עם רדת הליל, החל ליבי פועם בחוזקה, אך בכל זאת הלכתי למקום ונכנסתי לתוך הקבר. בהתחלה היה קשה, אבל בסופו של דבר התרגלתי. ישבתי שם מספיק זמן כדי להתמודד עם הפחד. לאחר מכן, אזרתי אומץ, והתחלתי לעבור מקבר לקבר, תוך הקפדה שלא יראו אותי ויחשבו שאני רוח רפאים. וזהו זה. אחרי שהלכתי לשם במשך שלושה ערבים, ונשארתי עד לשעות הקטנות של הלילה, הפחד שלי נעלם."  

  הוא חש אהבה גדולה לאל, ותפילותיו היו הוכחה לאהבה זו. בחגים הגדולים היה נשאר ער, תוך שהוא מדליק את מנורת השמן הקטנה ומתפלל בעמידה במשך כל הלילה. אחיו הגדול היה מנסה לעמוד בדרכו, וכשהיה מתעורר בלילות לקריאת תהילים, היה הראשון מחביא אותו בכוח מתחת לשמיכות. באופן כללי, לא רק שהטקטיקה של האח לא פגעה כלל בלהיטותו של ארסניוס הקטן, אלא שאהבתו לאל רק הלכה וגדלה.

  מגיל קטן, היה הולך ליער לאסוף בלוטי אלון, אותם היה מחורר עם מסמר, כדי להשחיל בהם חוט, וליצור מהם מחרוזות תפילה, כדי לספור את תפילותיו ואת הבעות החרטה שלו. אחותו כריסטינה זוכרת שיום אחד בזמן שההורים היו בשדה, התחיל לרדת גשם. ארסניוס חשב כיצד ימצאו מחסה מפני הגשם. הוא לקח איתו את אחיו הקטנים לאיקונות המשפחתיות, ולמולם כרעו ברך, התפללו, והגשם לפתע פסק. כשהיו ברקים, היה נוהג לומר: "יתגדל שמו של השילוש הקדוש."

  נטייתו הטבעית לנזירות נתגלתה כבר בגיל מוקדם. כשהיה נשאל מה היה רוצה להיות כשיהיה גדול, היה משיב בהתמדה: "נזיר", עוד לפני שבכלל ראה נזירים בחייו. החכם פאייסיוס סיפר גם את הדבר הבא: "כשהייתי עדיין בבית הספר, הייתי קורא את הביוגרפיות של הקדושים, וכבר אז שאפתי להפוך לאסקט (סגפן). הייתי יוצא לעיתים קרובות מהכפר. הייתי אז בן 11. לאחר שהבחנתי בסלע גדול, החלטתי לחזור ולטפס עליו כדי להפוך לסטיליט (נזיר היושב על עמוד). לקחתי איתי רק חתיכת ברזל, כדי להוציא מן האדמה כמה עשבים לאכילה, כמו שהאסקטים היו עושים בעבר. הלכתי שעה וחצי עד להרים ומצאתי את הסלע. זה היה סלע גבוה. טיפסתי עליו בקושי והתחלתי להתפלל. כוחותיי אזלו, והתחלתי לחשוב: "להרמיטים היו עשבים, קצת מים ותמר. לך אין כלום פה על הסלע שלך. איך תחיה?" גוועתי ברעב ולא יכולתי יותר. אמרתי לעצמי: "נלך לאכול קצת עשב. אבל איך יורדים? הצלחתי לעלות, אבל עכשיו איך אני יורד?" בסוף החלקתי למטה בכזו עוצמה שכמעט הרגה אותי. מריה הקדושה הגנה עליי, כך שלא התרסקתי בסלעים. לאט לאט, התחלתי לחזור הביתה בצליעה, אבל הלכתי לאיבוד בחושך, והגעתי סביב חצות בקושי רב."            

1 הקדמה זו נכתבה בידי אחיו הרוחניים של האב יצחק עטאללה. היא מציגה את המאבק למען השלמת הביוגרפיה של החכם פאייסיוס, וכן שופכת אור על השקפות עולמו של האב יצחק.

[2]  שלוש היחידות קשורות לקטע מהברית החדשה (הבשורה על פי לוקס, פרק א', פסוקים ט"ו-ט"ז) על שלושת חלקיו: "יין  ושכר לא ישתה" (סגפנות ומלחמה עצמית), "וימלא רוח הקודש מרחם אימו" (החסד האלוהי) ו"ישיב רבים אל יהוה אלוהיהם" (תרומתו). למרות שיוחנן המטביל ]אליו מתייחס הציטוט מהברית החדשה[ עבר את שלושת השלבים האלה בצורה אחרת, שכן כבר מבטן אימו היה הוא לנביא, הרי שכל הקדושים כולם נלחמו קשות בתחילת הדרך על מנת להיטהר מהבלי העולם הזה, תוך שהם מקיימים באדיקות את המצוות מהן נובעות המעלות הטובות. לאור זאת, זכו הם לקבל את החסד האלוהי מאוחר יותר. בשלב השלישי ניתן לראות את הנכונות להציג ברבים את הכשרונות האלוהיים בהם נתברכו הקדושים למען גאולת המין האנושי.        

[3]  צום מלא עד השעה 15:00, ומכאן אכילת אוכל של צום בלבד. 

[4]  החכם פאייסיוס הוא זה שכתב את הביוגרפיה של הקדוש ארסניוס. עוד מפרי עטו: "הביוגרפיה של הזקן ג'ורג' מאתוס",
"כמרים בני ימינו מההר המקודש" והסידרה "דין ודברים" בהוצאת מנזר סורוטי Souroti] או [Σουρωτή ביוון.

[5]  בקוניצה היה שמה אוולביה, כלומר "יראת שמים".

[6]  הסנדקית היא אנסטסיה, אישתו של מזמר התהילים של ארסניוס.

[7]  תחליף ללחם הקודש המחולק לקהל המאמינים בסוף הליטורגיה הקדושה, היא המקבילה היוונית אורתודוכסית למיסה הקתולית.

[8]  תערובת של מים ואפר רותח, ששימשה בעבר כאבקת כביסה וכחומר לניקוי כלים.

[9]  מכלול הביוגרפיות המתומצתות של כל קדושי הכנסיה היוונית אורתודוכסית, המסודרות באופן כרונולוגי לפי התאריך בו
חוגגים לזכר כל קדוש וקדוש.

[10]  מתוך ספרו של St. John Climacus, "The Ladder of Divine Ascent", 21:7: "אל תהסס ללכת באמצע הלילה למקומות מהם אתה פוחד. אם תיתן לפחד להשתלט עליך, הנטיה הילדותית והמגוחכת הזאת תתחזק בך עם הגיל. תוך כדי הליכה, חמש את עצמך בתפילה. כשתגיע, הושט ידיך קדימה. הכה באויביך עם שמו של האל ישוע, שכן אין נשק טוב ממנו לא בשמים ולא בארץ."

http://www.enromiosini.gr